מעקב אחרי הימים שעברו מאז המיגרנה האחרונה
איך להשתמש במונה ימים עולה למעקב אחרי הימים מאז המיגרנה האחרונה, לשמור רישום של תאריכי ההתקפים ולהגיע לפגישה הבאה עם מספרים אמיתיים.
אם אתם סובלים ממיגרנות, אתם מכירים את השאלה שפותחת כל פגישה: כמה ימי כאב ראש היו לכם בחודש שעבר? רוב האנשים מנחשים, ורוב האנשים מנחשים רע. מונה ימים עולה פותר חצי מהבעיה, אבל רק אם תגדירו אותו כך שהאיפוס לא ימחק את ההיסטוריה שבאתם לדווח עליה.
בקצרה
צרו אירוע ספירה עולה אחד ל”ימים מאז המיגרנה האחרונה”, ובכל פעם שאתם מאפסים אותו, רשמו קודם את התאריך. המונה נותן לכם את המרווח הנוכחי. רשימת התאריכים נותנת את התדירות החודשית שהרופא באמת שואל עליה. מונה ימים הוא כלי למעקב תדירות, לא יומן תסמינים, והבלבול בין השניים הוא הסיבה שרוב ניסיונות המעקב מתפרקים עד החודש השלישי.
מה המספר אומר לכם, ומה לא
מונה “ימים מאז” עונה על שאלה אחת בדיוק: כמה זמן עבר מאז ההתקף האחרון. וזה באמת שימושי, משלוש סיבות.
הוא כן. הזיכרון מכווץ תקופות קשות ומותח את הטובות. מספר שאומר 23 אינו נתון למשא ומתן.
הוא נראה בלי מאמץ. מונה על מסך הבית מתעדכן בין אם פתחתם משהו ובין אם לא, ולכן הוא שורד גם את השבועות שבהם אין לכם כוח למעקב.
הוא ממסגר מחדש את התקופות הטובות. באמצע התקף מרגיש כאילו זה תמיד היה ככה. מונה הוא ראיה קטנה לכך שלא.
מה שהוא לא יכול לומר לכם זה כמעט כל השאר: כמה התקפים היו בחודש שעבר, כמה זמן נמשך כל אחד, כמה הם היו חזקים, מה לקחתם, מה עוד קרה באותו זמן. אלה שאלות של יומן, ומספר אחד לא יכול להכיל אותן.
בעיית האיפוס
כאן רוב האנשים מאבדים את הנתונים שלהם. מגיע התקף, אתם פותחים את האפליקציה, משנים את התאריך להיום, והמספר שנשאתם איתכם נעלם. חצי שנה אחר כך יש לכם מונה שאומר 4 ואין שום תיעוד של 180 הימים הקודמים.
הפתרון הוא איפוס בשני שלבים. לפני שאתם משנים את התאריך, רשמו את תאריך ההתקף. ואז אפסו. זה הכול. רשימת התאריכים היא התיעוד האמיתי, והמונה הוא התצוגה החיה שמונחת מעליה.
שמרו את הרשימה איפה שבאמת תשמרו אותה: פתק אחד בטלפון, גיליון אלקטרוני, או העמוד האחורי של יומן נייר. אם אתם רוצים שהכול יהיה בתוך אפליקציה אחת, Day Counter תומכת במספר בלתי מוגבל של אירועים, כך שאפשר להוסיף אירוע מתוארך נפרד לכל התקף ולתת להם להצטבר כארכיון. רק דעו שזה נהיה עמוס אחרי כמה חודשים, ולכן לרוב האנשים עדיף מונה אחד ועוד פתק פשוט אחד.
איך מגדירים את זה
1. צרו את אירוע הספירה העולה
הוסיפו אירוע חדש, בחרו במצב ספירה עולה והגדירו את התאריך להתקף האחרון שלכם. תנו לו שם פשוט. “ימים מאז מיגרנה” זה מצוין. הוסיפו אמוג’י אם אתם רוצים שזה ירגיש פחות קליני.
2. החליטו מה נחשב התקף
זו ההחלטה שקובעת אם שנה של נתונים תהיה שווה משהו, והיא לוקחת דקה אחת. האם כאב ראש קל שעבדתם דרכו נחשב? אאורה בלי כאב? יום שתפסתם מוקדם עם תרופה וכמעט יצאתם ממנו בשלום? אין תשובה נכונה, אבל יש תשובה שגויה, והיא להחליט מחדש בכל פעם.
כתבו את הכלל שלכם בראש הרשימה ושמרו על עקביות. ספירה לא עקבית היא הסיבה הנפוצה ביותר לכך שנתוני מעקב מתגלים כחסרי ערך.
3. בנו טקס איפוס שאפשר לעשות גם ב-20 אחוז
עשו את זה כשההתקף נגמר, לא במהלכו. שלושה שדות זה המקסימום שמישהו מחזיק לאורך זמן:
- התאריך (או טווח התאריכים, אם ההתקף נמשך כמה ימים)
- משך משוער
- האם השתמשתם בתרופה להתקף
שלושים שניות, ואז מאפסים את המונה.
4. הוסיפו תזכורת חודשית
הגדירו תזכורת לאחד בחודש כדי לספור את ימי ההתקפים של החודש שעבר ולרשום את הסכום ליד שם החודש. זה הצעד שהופך רשימת תאריכים מפוזרת למספר האחד שפגישה אצל הרופא צריכה. בלעדיו תמצאו את עצמכם סופרים אחורה בתוך פתק בחדר ההמתנה.
5. חשבו לפני שאתם מוסיפים ווידג’ט
ווידג’ט על מסך הבית הוא מה שגורם לרוב המונים להחזיק מעמד, ולחלק מהאנשים זה בדיוק הנכון גם כאן. לאחרים, מונה כאבי ראש קבוע משאיר את המיגרנה בקדמת הבמה של יום שדווקא התנהל בסדר. נסו שבוע. אם זה עוזר, השאירו. אם לא, המונה עדיין עובד מצוין בתוך האפליקציה.
הפיכת תאריכים למספרים שהרופא יכול להשתמש בהם
| המספר | איך משיגים אותו | למה שווה שיהיה לכם |
|---|---|---|
| ימי כאב ראש בחודש שעבר | ספרו את התאריכים הנפרדים ברשימה | כך נמדדת תדירות באופן סטנדרטי |
| ימי תרופות להתקף בחודש שעבר | ספרו את התאריכים שבהם ציינתם תרופה | רופאים עוקבים אחרי זה לצד תדירות ההתקפים |
| המרווח הארוך ביותר השנה | הקפיצה הגדולה ביותר בין שני תאריכים עוקבים | מראה אם המגמה זזה |
| המרווח הנוכחי | קראו אותו ישר מהמונה | הקשר לשיחה של היום |
מומחי כאבי ראש מותחים קו ב-15 ימים. עד 14 ימי כאב ראש בחודש נחשבים מיגרנה אפיזודית; 15 או יותר במשך יותר משלושה חודשים, עם מאפייני מיגרנה בלפחות שמונה מהם, עונים על ההגדרה של ICHD-3 למיגרנה כרונית. אתם לא מאבחנים את עצמכם עם אפליקציה בטלפון, ושום דבר כאן אינו ייעוץ רפואי. הנקודה צרה יותר: הקו הזה נמתח באמצעות ספירת ימים, ולכן להגיע עם ספירה אמיתית מועיל לרופא שלכם יותר מ”הרבה, נדמה לי”.
אותו דבר לגבי ימי תרופות. באיזו תדירות אתם מושיטים יד לטיפול בהתקף זה משהו שרופאים שואלים עליו במפורש. תעדו את הימים, הביאו את המספר, ותנו להם לפרש אותו.
מתי מונה ימים הוא הכלי הלא נכון
כשאתם מחפשים טריגרים. שינה, לחץ, מחזור, מזג אוויר, אוכל: שום דבר מזה לא נכנס למונה. השתמשו ביומן כאבי ראש אמיתי. ההנחיות של American Migraine Foundation על יומני כאב ראש מסבירות מה לתעד וכמה פירוט הוא ריאלי.
כשההתקפים תכופים. אם אתם חוטפים כמה בשבוע, מונה המרווח יושב על 0 או 1 באופן קבוע ולא עושה דבר מלבד להגיד לכם את זה. עקבו אחרי סכומים חודשיים במקום, וותרו לגמרי על המונה החי.
כשהמספר מתחיל לכאוב. זה הסעיף החשוב. מונה פיכחות מתאפס בגלל החלטה. מונה מיגרנה מתאפס בגלל מערכת העצבים שלכם, והתייחסות לאיפוס ככישלון אישי היא גם שגויה וגם מזיקה. אם אתם מוצאים את עצמכם חוששים מהאיפוס, או מרגישים שאיבדתם משהו, מחקו את המונה ושמרו את הרשימה. התיעוד הוא בעל הערך. הרצף מעולם לא היה העיקר.
מאמרים קשורים
- עקבו אחרי הימים מאז הביקור האחרון אצל הרופא לצד הפגישות של אותו הרגל
- מעקב זמן במהלך טיפול או החלמה אם אתם מתמודדים עם משהו ארוך טווח יותר
- איך לבנות הרגל בעזרת מונה רצף על למה מונים מניעים, ואיפה ההיגיון הזה מפסיק לעבוד
שאלות נפוצות
לרשום את היום שבו ההתקף התחיל או את היום שבו נגמר? בחרו אחד והישארו עקביים. רוב האנשים רושמים את תאריך ההתחלה, כי זה מה שהמרווח בין התקפים מודד. אם התקף נמשך יומיים או שלושה, ציינו את הטווח המלא כדי שספירת ימי כאב הראש החודשית תישאר מדויקת.
האם איפוס המונה מוחק את ההיסטוריה שלי? איפוס משנה את תאריך ההתחלה, ולכן המספר הקודם נעלם מהמסך. בדיוק בגלל זה חשוב ההרגל של לרשום קודם. Day Counter מאפשרת לערוך תאריכי אירועים בכל עת, כך שאיפוס בטעות קל לביטול.
האם מונה הוא תחליף ליומן כאבי ראש? לא. מונה עוקב אחרי תדירות ומרווחים. יומן עוקב אחרי חומרה, משך, תסמינים, תרופות וטריגרים אפשריים. אם הרופא ביקש יומן, נהלו את היומן. המונה הוא רק המספר שאפשר לראות בלי לפתוח כלום.